פסק-דין בתיק ע"א 33106-10-12

השופטת י. קראי-גירון :

א.         מבוא

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של כב' סגן הנשיא השופט וגנר (להלן: " פסק הדין"), מיום 31.7.2012 (אשר הוכתר בכותרת החלטה). בפסק הדין נתקבלה בקשת המשיבה להכריז על פסק דין שניתן ביום 17.8.2011 על ידי בית המשפט המוסמך בניו יורק, והמורה למערער לשלם למשיב סך של 151,167.22 $ בצרוף ריבית, כפסק דין הניתן  לאכיפה בישראל.

2.         בערעור צמצם המערער טענותיו בפנינו כנגד פסק הדין וטען כי בית המשפט קמא שגה משנתן פסק דינו למרות שלמערער שבפנינו עומדות טענות הגנה עפ"י סעיף 6(א) (2) ו-6(א) (3) לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח-1958 (להלן: " החוק").

3.         המערער שבפנינו טען כי עומדת לו ההגנה על פי סעיף 6(א) (2) לחוק לפיה:

                        "האפשרות שנתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא         היתה לדעת בית המשפט סבירה".

            זאת משום שהמערער למד על קיומם של הליכים נגדו בבית המשפט בניו יורק במועד מאוחר, כתב התביעה הזר ומסמכים נוספים לא הומצאו למערער, שהתגורר במועדים הרלוונטיים בישראל, כדין, ונשללה ממנו לטענתו, בשל כך, זכותו החוקית להתגונן כראוי בפני ההליכים במועד הרלוונטי טרם מתן פסק הדין.

            נטען כי המערער כלל לא ידע בפועל על ההליכים נגדו בטרם ניתן פסק הדין.

4.         עוד טען המערער שבפנינו כי בית המשפט קמא שגה משנתן פסק דינו למרות שלמערער שבפנינו עומדת טענת ההגנה עפ"י סעיף 6(א) (3) לחוק ולפיה:

                        "הפסק ניתן על ידי בית המשפט שלא היה מוסמך לתתו על פי כללי המשפט          הבינלאומי הפרטי החלים בישראל".

            זאת משום שלטענת המערער במקרה הרלוונטי ניתן פסק הדין הזה כנגד המערער שעה שלא נתקיימו במערער שתי הזיקות הנדרשות כדי שבימ"ש הזר יקנה סמכות לתת את פסק הדין. נטען כי במועד הרלוונטי לא התגורר המערער בארה"ב ומעולם לא הסכים במפורש או מכללא להתדיין בבית המשפט בניו יורק.

            בהתאמה נטען כי לא התקיימו במערער דנן זיקת המגורים או זיקת ההסכמה לשיפוט הנדרשות לצורך קביעה כי פסק החוץ ניתן על ידי בית משפט המוסמך לתתו לפי סעיף 6(א) (3) לחוק.

ב.         העובדות הרלוונטיות

1.         בשנת 2006 שכר המערער שירותי המשיבה, משרד עו"ד השוכן בניו יורק ארה"ב, כדי לתבוע מעסיקו לשעבר. לצורך כך נחתם בין הצדדים הסכם אשר הסדיר בין השאר סוגית שכר הטרחה שהתחייב המערער לשלם למשיבה עבור שירותיה.

2.         בחודש נובמבר 2009 עבר המערער להתגורר בישראל.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה נתנה למערער שירותי עריכת דין. קיימת מחלוקת לגבי טיבם.

            אין עוד מחלוקת כי המערער שילם למשיבה בגין שירותיה סכומים שונים. אין מחלוקת כי תביעת התובע בניו יורק כנגד מעסיקו לא צלחה.

4.         מאחר ולטענת המשיבה לא שילם לה המערער את כל שכר הטרחה המגיע לה בגין שירותיה שהוענקו לו על פי ההסכם בין הצדדים, הוגשה ביום 4.2.2011 תביעה לבית המשפט המחוזי של מחוז דרום ניו יורק (להלן: " בית המשפט הזר").

5.         הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה כיצד ומתי הומצאו למערער ההזמנה לדין וכתב התביעה שהגישה המשיבה כנגד המערער בבית המשפט הזר. לטענת המערער מעולם לא בוצעה לו המצאה כדין של המסמכים, ורק בחודש אוגוסט 2011 (המערער אינו מפרט תאריך מדויק) הגיע לידיו בדואר רגיל מכתב מיום 19.7.2011 מהמשיבה. ממכתב זה למד המערער כי נפתחו נגדו הליכים בבית המשפט הזר.